הוולפינו האיטלקי מבולבל לעיתים קרובות עם הפומרניאן, אם כי זהו אחד מגזעי הכלבים שאין לו מה לקנא בת דודתו הגרמנית. למעשה, שניהם שייכים למשפחת שפיץ ויש להם כמה מאפיינים משותפים.
עם זאת, הפעם נדבר עליו גזע כלבי הוולפינו האיטלקי וכל מאפייניו שיעזרו לך ללמוד עוד על גזע זה.
מקורות הוולפינו האיטלקי
מקורו של הוולפינו האיטלקי ישן מאוד. גזע זה יורד מהשפיץ האירופי ולכן יש כל כך הרבה קווי דמיון ל שפיץ גרמני או פומרניאני. באיטליה הוולפינו קיים תקופה ארוכה, עוד מתקופת הרומאים ונודע ככלב האצולה.
לאורך השנים הוא נשאר פופולרי בבתי המשפט באיטליה והמשיך להיות ה כלב לוויה של המעמדות החברתיים העליונים. הוולפינו מופיע בציור משנת 1500 מאת ויטורה קרפצ'יו חזון סנט אגוסטינו, שם ניתן לזהות אותו לחלוטין. הקישור בין גזע זה לאמנות לא מופיע רק כאןלמעשה זה היה הכלב הנאמן של מיכלאנג'לו בונארוטי.
הגזע היה פופולרי זמן רב עד שנות החמישים, אך אז הוא כמעט נעלם. רק בשנות ה -1970 התאוששו כמה דגימות לבנות. ומאז הוולפינו האיטלקי החל להתפשט שוב.
מאפיינים פיזיים
זה כלב קטן וקומפקטי המאופיין בשיער ארוך, רך וחלקיש לו גם צורה פירמידה מוגדרת היטב. האף, בצבע שחור, בולט במיוחד בגרסה הלבנה וניכר בבירור, אם כי הוא לא חד מדי. עיניו פעורות לרווחה וחום כהה עם מראה תוסס ומלא חיים החושף את כל מרצו.
האוזניים משולשות וישרות, גבוהות ופונות כלפי חוץ. צווארו השרירי לבוש תמיד גבוה. הזנב גבוה, הוא מתגלגל על גבך ובסטנדרט ככל שהוא קרוב יותר לצוואר כך טוב יותר. הוא מכוסה בשיער ארוך ו זה יציב יותר בבסיס.
גברים נמדדים בין 27 ל -30 ס"מ, ואילו אצל נקבות בין 25 ל -28 ס"מ. התקן אינו מציין משקל מדויק, אך עליו להיות פרופורציונאלי לגובה. על כל פנים, אנו יכולים לומר כי בממוצע וולפינו איטלקי שוקל סביב 4-5 ק"ג.
שיער הוא אחד המאפיינים המובהקים של הוולפינו האיטלקי וכלבים מסוג אחר. מְחוּדָדכיוון שזה עבה, ארוך וישר. השיער עצמו מחוספס, אך כשמלטפים אותו בכללותו הוא רך מאוד. בזנב השיער ארוך מאוד ואילו באוזניים הוא קצר ודק יותר.
הוולפינו האיטלקי, על פי התקן, יכול להיות משני צבעים, לבן חלבי (עם גווני בז 'באוזניים, שאינם נסבלים) או אדום עז מאוד. על כל פנים, הגרסה האדומה כיום פחות נפוצה ומסיבה זו לעתים קרובות הוא מבולבל עם הפומרניאן. הם יכולים להיות גם בצבעים אחרים, אך הם אינם מוכרים על ידי תקן הגזע הרשמי.
אופי
הוולפינו האיטלקי מראה זיקה רבה לבעלים ולאנשים שהוא אוהב. זו חיה תוססת, עליזה, פתוחה וחברותית גם עם זרים. דגימות מסוימות עשויות להיות זהירות יותר סביב אנשים שאינם מכירים, אך בעיקרון לאחר זמן מה הם יחפשו פינוק ממישהו. זו חיה מפוחלצת נהדרת שאוהבת חברה והיא גם חברה מצוינת לילדים, שאיתה היא יכולה לבלות שעות על גבי שעות במשחק.
זהו כלב דינמי, עליז, שובב ומצחיק, אך לא היפראקטיבי. אם אתה משכיל היטב, אתה באמת יודע מתי הגיע הזמן לסיים משחק ולנוח. זהו כלב צייתני, אך יחד עם זאת נחוש ובהתחשב בעברו ככלב שמירה, הוא נוטה לנבוח. לבסוף אנו יכולים לומר שמדובר בכלב אינטליגנטי, דרוך ולעתים טריטוריאלי.
זהירות
הוולפינו האיטלקי הוא אחד הכלבים האיטלקיים הקלים ביותר לטיפול אם אנו מציעים לו את הטיפול הדרוש לו. תצטרך להסתפר לבד ובעת הצורך וכדי שיהיה לך תמיד כלב נקי ומסודר, חשוב מאוד שתברישי אותו מדי יום ומיד לאחר שתניחי לו לשחק ואחרי שהלכת עליו.
Educación
כמו שכבר אמרנו, הוולפינו נוטה לנבוח מכיוון שהגזע הוגדל להיות כלב שמירה למרות גודלו. זה אחד ההיבטים שהכי נוגעים לאדם שמתכוון לאמץ וולפינו איטלקי, אך אם הוא מחונך כראוי באמצעות חיזוק חיובי, ניתן למתן היבט זה.
זהו כלב קל לאילוף ולחינוך, אך טוב לעשות אימונים קצרים של כ -10 דקות בכל יום. כמו כן ואם אתה אוהב ספורט עם כלבים, עם גזע זה אתה יכול לעשות זריזות, מכיוון שזה גזע המתאים במיוחד לפעילות מסוג זה והוא אוהב לזוז. לבסוף עליכם לזכור את החשיבות של סוציאליזציה כגור, במיוחד כדי למנוע בעיות התנהגות ושנית, כדי למנוע חוסר אמון או פחד מהגירויים שהוא יצטרך להתמודד איתם במהלך חייו, כמו בעלי חיים אחרים, אנשים וילדים או סביבות בהן תיקח אותו לטיול.
בריאות
הוולפינו האיטלקי הוא כלב חזק ועמיד שבדרך כלל במצב בריאותי מצוין. עם זאת, הבעיות הנפוצות ביותר של הגזע הן אלה שקשורות לראייה, כמו למשל נקע של עדשות גבישיות, בעיה נפוצה מאוד של הגזע, אך ניתן למנוע או לאבחן מחלה זו מוקדם בזכות בדיקה ספציפית.
עודף משקל הוא בעיה נוספת שיש לגזע הכלב הזה בדרך כלל מאז נוטים לעלות במשקל בקלות, לכן טוב לשים לב לאוכל ולגרום להם להתאמן. לבסוף, חשוב לנקות באופן קבוע את העיניים והאוזניים כדי למנוע בעיות וזיהומים בחלקים אלה של הגוף.
וולפינו איטליאנו הוא כלב שיכול לחיות כ- 15 שנה, אפילו כלבים שהגיעו ל- 18-20 שנה ידועים. אם תטפל בעצמך היטב, תוך כיבוד תדירות הטיפולים והביקורים השגרתיים אצל הווטרינר, תוכל להיות לצדך חבר נאמן לאורך זמן.